רש"י על חולין ק״ו ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ק״ו ע״א:י״ז רש"י על חולין ק״ז ע״א:א׳ »

1 מהר"ם שיף פתח ↗

ברש"י בד"ה עד הפרק העליון כו' והזרוע. ר"ל הקנה:

2 חולין פתח ↗

אָמַר רַב: עַד כָּאן לְחוּלִּין, עַד כָּאן לִתְרוּמָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה, לְחוּמְרָא. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: עַד כָּאן בֵּין לְחוּלִּין בֵּין לִתְרוּמָה, לְקוּלָּא.

3 הגהות יעב"ץ על חולין פתח ↗

רש"י ד"ה משום דכהן הוא ורגיל בתרומה כצ"ל:

4 ב"ח פתח ↗

וכשבא לאכול יטול ידיו קודם משמע מלשון רבינו מדה"ל לומר בקיצור ויטול ידיו קודם האכילה ולא אמר כך אלא אמר וכשבא לאכול וכו' אלמא דר"ל אפילו ידיו נקיות כגון שנטל ידיו שלא על דעת אכילה דאפילו כבר ידיו נקיות מ"מ כשבא לאכול חוזר ונוטל ידיו וכ"כ ב"י ע"ש האגור שכ"כ בשבולי הלקט וכן דקדק הרשב"א מפירש"י בפ' כל הבשר בהך דרב דנוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום דמדפירש רש"י ובלבד שיזהר מלטנפם ומלטמאם ולא אמר ובלבד שלא יהיו מטונפים אלמא דצריך שיכוין שיהיו נטולים לאכילה ולכך אמר צריך שיזהר מלטנפם דצריך נט"י לשם אכילה ומביאו ב"י בסימן קס"ד והכי מוכח מדברי הרמב"ם בפ"ו מה' ברכות וכה"ג כתבו התוס' בע"פ דאם נטל ידיו לדבר שטבולו במשקה ואח"כ רוצה לאכול לחם אין אותה נטילה עולה לו ע"כ וא"כ כ"ש היכא דלא נטל ידיו לא לדעת אכילה ולא לדבר שטבולו במשקה אלא לנקיות דפשיטא דאינה עולה לו:

1 קידוש ידים ורגלים - מן הכיור:

2 עד הפרק - העליון מקום חבור היד והזרוע:

3 עד כאן לחולין - מראה היה בידו כמו שפירשתי:

4 ושמואל אמר - פרק החולין והתרומה שוין ולחומרא בפרק השלישי והוא שבגב היד:

5 משום דכהן הוא - ורגיל בתרומה לפיכך החמיר על עצמו להרגיל אף בחולין כן כדי שיהא רגיל בה:

6 ומתנה - לאכילה ובלבד שיזהר מלטנפם ומלטמאם:

1 בית יוסף פתח ↗

ומ"ש רבינו בשם הרמב"ם שצריך ליטול עד הפרק נראה דהיינו מקום חיבור היד והזרוע שהוא סוף היד שזה נקרא הפרק והוא שיעור קידוש ידים שבמקדש וכן פירש"י בפרק כל הבשר חולין קו::

4 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

אמר ההדיוט הכותב יש לי בכאן פרט אחד ואכתבנו פה הנה בפתיחה לנט״י ביארנו כפי הנראה אנן תופסין כרבותיו של רש״י שבת י״ד א׳ וכ״ד הר״מ ולבוש בקנ״ח ס״א דשמא נגעו בטומאה והיינו בראשון ומש״ה מהני נט״י לא טבילת כל הגוף דבאב כולי האי לא שכיחא ולא חיישינן לה וראשון מטמאין ידים להיותן שניות ואע״ג ספק דרבנן לקולא החמירו בזה דרגיל ושכיח הוא שעסקניות היה כו׳ ומ״ש הלבוש עתה אין לנו תרומה יותר היל״ל שכולנו טמאי מתים ותרומות עי״ד של״א פ״א ותרומת ח״ל מי שאין טומאה מגופו אוכלה עסי׳ תצ״ז ס״ב בהג״ה וי״ל דמ״מ טעם דנגע במטונף נמי חיישינן ולפ״ז בזמן שהיה תרומה נוהגת כלומר לאכול ובימי אמוראים שהיה אפר פרה אין מועיל מה שמניחין בבתי ידים משום סרך תרומה שמא נגע בטומאה ראשון היינו משקים טמאים שמטמאים כלי עיין ברכות פרק אלו דברים מניחין נ״ב ה׳ מקנח במפה יע״ש ר״מ ור״א ומטמאין לידים וזה טעות דהלכה כחכמים דר״י ברפ״ג דידים מ״א וכמ״ש הר״מ ז״ל פ״ח משא״ה ה״א יע״ש א״כ אין הידים טמאים מבגד. אך אחר זאת אדרוש מ״ש הב״ח שיזהר מלטמאם ולטנפם והוא לשון רש״י חולין ק״ו ב׳ ד״ה ומתנה והטור הביאו ופירש הב״ח היינו שלא יגע במים ראשונים שלא היו בהם רביעית שנטל אחד בהם יע״ש ובש״ע כתב שלא יסיח והר״ב הוסיף לטנפם והשמיט לטמאם. הנה מ״ש מים ראשונים בפ״ב דידים מ״ב על הארץ אין שניים מטהרים ראשונים הבאתיו בקס״ב. וגם צ״ע דכולנו טמאי מתים ואין נט״י עתה כ״א משום טינוף או סרך תרומה בזמן שהיו טהורים ומ״מ הא ודאי אם נטל ידיו ונגע בשרץ תוך הסעודה וכדומה א״צ נט״י כל שלא היה טינוף דבלא״ה אנו טמאים ודוקא בשעת נטילה החמירו אם נגע בחבירו וכדומה בסי׳ קס״ב ס״ד ובס״ח שפשפה בראשו ונגע מיד הא אח״כ אפשר דאין ידיו טמאות וצ״ל דמשום סרך תרומה החמירו עתה במי נטילה יותר משאר טומאה אף אם נגע באמצע היום וכ״ש באמצע הסעודה במים טמאים מחמת נטילה. אבל מהר״ב שכתב לטנפם הלא בכלל שלא יסיח כולהו ביה ש״מ לכאורה דשלל מלטמאם ורש״י כתב בימי אמוראים שהיו טהורים שהיה להם אפר פרה וצ״ע:

« רש"י על חולין ק״ו ע״א:י״ז רש"י על חולין ק״ז ע״א:א׳ »